תרבות

 

 

רזי גן העדן - אומנית ארמנית בירושלים - סרטה של יעל קציר

 

gold r     gold l

בימוי- יעל קציר , 25 דקות 2006

 

תקציר

אומנית הקרמיקה מארי באליאן, מהקהילה הארמנית הקטנה בירושלים, מציירת זה יותר
מ-40 שנה ציור מסורתי על אריחים וכלי קרמיקה לנוצרים מוסלמים ויהודים.
הסרט מתעד את עבודתה ומתרכז ביצירתה המונומנטאלית "רזי גן העדן" ציור קיר על אלף אריחי קרמיקה, בלב ירושלים, שתרמה לעיר כמחווה לתקווה ושלום.
הסרט מונחה על ידי פרופ' נורית כנען קידר הגורמת לצופה ללכת שבי בקסמה של הקרמיקה הארמנית והאומנית מארי בליאן.
סרט יפה וחשוב המתעד אולי ברגע האחרון עולם הולך ונעלם בו מייצרים עדיין ביד כלי
קרמיקה מצוירים. מרגש, מלא אהבה ליופי, לירושלים וליוצרת הארמנית.

הסרט הוקרן בערוץ אחד ביום ירושלים, בפסטיבלים בארה"ב ובאסיה.
זכה בציון לשבח בפסטיבל הבינ"ל לסרטים קצרים בג'יפור הודו.

 

דבר הבמאית - יעל קציר

 

מארי באליאן ציירת הקרמיקה הארמנית, אומרת שתרמה תרומה צנועה לחזות העיר ירושלים: קיר של אלף אריחי קרמיקה מצוירים המשרטטים את רזי גן העדן בצבעים עזים, כל זאת רק כדי להוסיף יופי ובאמצעותו תקווה לחיים משותפים ורב תרבותיים בעיר הקודש.
הסרט מספר את סיפור הקמת הקיר ברחוב כורש 14 בירושלים ותוך כדי כך מעביר את פסיפס חייה של היוצרת שנולדה לפליטים ארמנים בצרפת נישאה לארמני בן למשפחת פליטים ג"כ שהקימו סדנת אומנים בירושלים ועיטרו באריחים הכחולים את בתי העיר ומבנים ציבוריים רבים. ב-48 עברה המשפחה לירדן ולאחר מספר שנים שבה למזרח ירושלים.
כיום היא מתגוררת בבית צפפה המהווה חלק מירושלים אך המקום מהווה בעצם סוג של גשר בין העולמות והמעגלים בהם סובבת היוצרת: ערבים, יהודים, וארמנים.
בסדנת הייצור של המשפחה בדרך שכם היא יוצרת ובנה מנהל את הייצור כמהנדס קרמיקה. הכול נעשה ביד: הקדרות, הציור, הגלזורה וכו. הסרט מתעד בדרך אגב עולם הולך ונעלם של אטלייה משפחתי, הממשיך לעבוד עדיין ולעשות אומנות ידנית, ממש כמו בימי הביניים. אין לדעת אם הדור הבא ימשיך בדרך אומנותית או יבחר בייצור תעשייתי ממחושב.
פרופ' נורית כנען קידר חוקרת הקרמיקה הארמנית בירושלים, שפרסמה ספר על הנושא, מובילה אותנו בנתיבי התפתחותה של האמנית, ומסבירה חלק מיצירותיה.
הסרט מצולם ביופי נדיר ומשלב בין היצירות המונומטליות לבין הכלים הקטנים המיוצרים גם הם בידי האמנית. כיום הולכות ומתמעטות סדנאות העובדות ביד ועל כן כה חשוב להנציח בחיי האומנית את שלבי היצירה.
הסרט מסתיים בחנוכת הקיר בירושלים כשבין המברכים הפטריארך הארמני, ראש העיר, והאמנית עצמה. וכמו"כ בתגובות עוברי אורח ברחוב ליצירת מופת זו.
התיעוד בזמן אמת של אישה בת 80 הממשיכה ליצור בדם ליבה, נותן השראה וכוח אנושי בצד ההנאה הויזואלית. כל זה קורה במקומותינו ורק מעטים יודעים על כך.

 

החלטנו להפיק את הסרט כדי לתעד עולם הולך ונעלם דמות של אישה אשר תרמה במו ידיה ליפוי ירושלים המודרנית, מבלי לצפות לפרס או לכבוד. יוצרת בעלת שיעור קומה מקרב העם הארמני החולק עם עמנו הרבה קווי דמיון משותפים הן בהיסטוריה והן בדרכי ההתמודדות וההישרדות.
הסרט נעשה כסרט דל תקציב וצולם על ידי בוגרי המחלקה לקולנוע במכללה.
הקרנת הבכורה של הסרט נעשתה ביוני 2006 במשכנות שאננים. לאחר מכן הוקרן כמגאזין בחודש ספטמבר.

 


בחודש פברואר 2007 השתתף הסרט בפסטיבל הסרטים הקצרים על תרבות בג'יפור הודו וזכה לציון לשבח. הסרט יעלה לשידור ביום ירושלים השנה בערוץ הראשון של הטלוויזיה ב- 17-05-07 בשעה 22:45
הופק במרכז הווידאו של המכללה האקדמית בית ברל, ובסיוע יד בן צבי.
בימוי : יעל קציר תסריט: יעל קציר גדי קביאטק, צילום: אורי פרגו, יגאל מלול,
עריכה: אליק ריטבס , מנחה : פרופ נורית כנען קידר (הסרט משלים את ספרה של פרופסר נורית כנען קידר על האמנות הארמנית בירושלים בהוצאת יד בן צבי).