גדלנו כאן

Lecture--Screeings-

 

 

  

תוכן ההרצאה "גדלנו כאן" - מבט אישי על תולדות ת"א

 

נעורים בת"א בשני העשורים הראשונים למדינה

בלווי קטעי סרטים וחומר מוזיקלי

 

I. הקדמה אישית כללית

להתחיל עם הקטע על ציונה בעמוד האש

 

תעודת זהות שלי:
יעל קציר לבית רבאו קטינסקי –שרת. ( דור שלישי תל אביבית)
בדור של אמי אמרו הגימנסיה ( התכוונו להרצליה
בדור שלי אמרו בתיכון או בעירונית  
גדלתי במוצקין במגידו ובלוי יצחק
בתי ספר תל חי- עירוני ה'
התנועה המאוחדת קן צפון.
ההרצאה שלי לא תהיה  מסע נוסטלגיה אלא התבוננות בעבר שאותו הכרתי ועברתי במושגים היסטוריים. ובפרספקטיבה. זהו מחקר בתהליך ויש לו הרבה מאד הבטים.
עמוד השדרה הוא השנים המעצבות:  שנות נעוריי ושנות נעוריי העיר תל אביב

 


אגע במספר אספקטים:
II  סימני דרך והתבוננויות כלליות על תל אביב בשנים 1948-1967.

III נעורים: התיאוריה של אריק אריקסון

 מסע אל שנות הנעורים  שלי בתל אביב

V. סיכום – התל אביביות כמרכיב בזהות האישית

 


II.סימני דרך

  הסרט על שנת 49    (13 דקות – המשימה תל אביב)
לאן התקדמה העיר מאז הסרט הזה מה קרה בה:
גידול של 44% בשטח ובמספר האוכלוסין

התווספו שכונות רבות בדרום יפו  סלמה  גבעת עליה
במזרח צהלה רמת החייל בצפון  אפקה רמת אביב תל ברוך

אבל לב העיר נשאר דיזנגוף אלנבי הכיכר השדרות הבימה ואח"כ היכל התרבות.

עיר שהתפתחה עם הגב ליפו כי היא העיר העברית הראשונה.
בדרום בבתים הנטושים שכנו עולים חדשים שעברו במרוצת הזמן
לאזורים אחרים.
השטח הגדול היה מעין שטח מפורז בו התנקז פשע ופושעים.

עדיין הרבה שטחים פתוחים בתוך העיר. מעבר לאבן גבירול היו ביצות (מגרש טניס אחד וזהו)
הפרקים: הירקון, גן הדסה. גן חיות, אבל הפארק הגדול ביותר של תל אביב היה חוף הים.   
אין ממש גנים או ככרות בת"א : גן מאיר וחוץ מזה גינות : הנביאים, גורדון, מהר"ל, ארנון

בתי המגורים היו בעלי סטנדרטים דומים: בתים משותפים, 2-3-4- חדרים. ילדים גדלו עם אחים בחדר ולא ראו בכך אסון. אופיני לתל אביב היו מעונות עובדים שנבנו לאמנים ופקידים
עם חצר פנימית גדולה.  

ציוני דרך בחיי העיר:

אין בה גורדי שחקים

הגימנסיה, נחרבה ובמקומה כל בו שלום 1962  
ביכ"נ  הגדול
הבימה
בתי ספר חשובים
הרבה מאד בתי קולנוע

 

בשנות ה-50 מתחילה צמיחה:

הקמת גן העצמאות מול הים בשטח של מחנה יונה ( חלק)  

חנוכת היכל התרבות: 1959 ( 28 למאי)

פתיחת בריכת גורדון: -1958 או 1953

מוזיאון הלנה רובנשטיין  1959

שכונת רמת אביב 1956-7

הקמת אוניברסיטת ת"א 1956  ( בכול זאת יש בה משהו- נתן אלתרמן)

 

שנות ה-60

פתיחת ביתן הזכוכית ברמת אביב 1961
4 לנובמבר 1964 פתיחת קמפוס אוניברסיטת ת"א ברמת אביב
1969- הכרה מלאה כתאגיד אונברסיטאי

פתיחת בי"ח איכילוב בקריה 1965

הקמת בית משפט השלום

ומוזיאון ת"א 1971

העירייה עוברת לכיכר – 1973

פתיחת הסינמטק 1976

 

III התאוריה של אריקסון:

החלק המתייחס לנעורים- פחות נחקרו

חשיבות הנעורים כתקופה מעצבת.

הגדרה מחודשת של ערכים על יסוד מה שעבר באמצעות החינוך או בבית

זהות מול מצב של בלבול- הגדילה ההורמונים מרד ובעיטה מכוונים  
חשיבות הקבוצה כמסגרת מעצבת
השפעת המנהיג – מדריך בוגר הנערץ
האהבה הראשונה - חווית גילוי והתבגרות

לדעתו חשובה מסגרת יציבה לפיתוח הזהות העצמית . העדר מסגרת שכזאת גורמת לבלבול והיסחפות לקיצוניות חסרת מעצורים. ומחסום רציני בהתפתחות לקראת בוגר עם ערכים ברורים.

 

VI. הנעורים בעיר שהיא עצמה במצב של התבגרות:

קטע מרובה חוליות

השואה
זיכרון מלחמת השחרור
מדינה צעירה מלאת תקווה ואמונה בצדקתה בחלום המתגשם.

יש מתח שלא מנסחים אותו עדיין בין אוכלוסיית ה600 אלף, לבין העולים
מיתוס מלחמת השחרור וטראומת השואה והצאן לטבח.
 

ההורים בין אם הם ניצולי שואה או ציונים שעלו לפני המלחמה הם חלק מהאירועים הגדולים וילדים שצריכים להתמודד עם כל הבעיות הנובעות מעמדת הוריהם. הטראומות שלהם קשיי  ההגירה וההשתלבות. והילדים בתווך בגיל בעייתי.  לעצב זהות חדשה שלהם שתעניק גם להוריהם משהו.
אבל הגדול מדובר בתקופה עם אידיאולוגיה ברורה. הציונות המדינה
אלה הן שנים של בניית הצבא – פעולות התגמול יש ויכוחים על הפוליטיקה אך גם האדרה של ההישגים.
ומעל לכול סוג של קונצנזוס אחידות . והפערים הסוציו אקונומיים לא פעורים בקיצוניות

שתי מסגרות מטביעות חותם על הצעירים היו בתל אביב:

בתי הספר
תיכוניים עירוניים הוקמו רק בראשית ה-50.
מקצועיים ופרטיים.


תנועות הנוער.  

חולצה כחולה + מחנה זה עניין

הפער בין תנועות הנוער השוה"צ, הצופים, התנועה המאוחדת, נוער לנוער
 התנועה שלי קן צפון התנועה המאוחדת - קיים וממרחק נשמע קצת מעלה חיוך

מכתב לחברת התנועה המאוחדת       
החדרת האידיאולוגיה נעשתה על ידי - הטיולים, השירים והריקודים יותר מאשר באמצעות הפעולות. שדנו בסוציאליזם.
היה הבדל בין ילדי צפון ת"א  " ילדי השמנת" ובין מי שגדל בדרום העיר - עולים חדשים וחסרי אמצעים - נוער עובד!
ובכ"ז הדבר המעניין הוא שהנוער העירוני המשכיל התחנך על אידיאולוגיה סוציאליסטית. וכוון לחיי קיבוץ. רבים אף הלכו.

בשנות ה-50 דברו עדיין יותר על עבודות האדמה וב-60 התחילו לדבר גם על ייצור תעשייתי בקיבוצים.  
 אני עבדתי בקן מ6-7 בבוקר ע"פ תורת א, ד, גורדון בדממה....בגיל 16

צומת משמעותי ההליכה לגרעין נח"ל או לשרות הכללי.

הטיולים ואהבת הארץ כערך משמעותי בעיצוב של הנוער
התבוננות באלבומים פרטיים והסתכלתי ברבים לקראת ההרצאה- רק תמונות קבוצתיות.
רק למעטים היו מצלמות.

החברה הסלונית - מי שלא רצה להיות בתנועה:
לא היה להם מועדון אך היו להם כל שבוע מסיבות בבית אחר לבשו גרבי ניילון ונעלי סירה זו הייתה התלבושת - של הבנות . רקדו ריקודים סלוניים  
להקת המחול הפועל ושל התנועה- יונן כרמון
המיואש- פלאפל
הגלידות

אהבות בעיר הגדולה:
בתנועה- מכתב
בשירים של התקופה – החלום לבלות זה ללכת לתל אביב לקולנוע ולאכול גלידה.
אלכהול לא היה חלק מהתמונה.


גם לעיר הייתה כמובן השפעה

סיכום התל אביביות כמרכיב בעיצוב הזהות האישית

בשנים אלה הייתה הרגשת שייכות למקום היה גם הוא בהתפתחות.

פתיחות יחסית (שהתקיימה פחות במקומות אחרים) בגלל ריבוי התרבויות בעיר

ריבוי האפשרויות העושר התרבותי שחשף את האנשים למגוון אפשרויות: מחול, תיאטרון, מוסיקה, אומנות פלסטית, בתי קפה בארים

היו רק מעט בתי אוכל

אופנה - אופנות יצאו תמיד מתל אביב
חלק ניכר מהסלנג.

המרכיב התל אביבי בעיצוב הזהות האישית

לו התקופה והשירים

העיר כעיר עברית ראשונה הייתה חלק מהתגשמות החלום הציוני ומעבר לזה הייתה מרכז החיים הרוחניים של הישות החדשה- המדינה.

תל אביב היתה כבר עיר במלא מובן המילה אבל נעשתה לכרך רק שנות ה-70 כשהפכה באמת לעיר ללא הפסקה.

 

 

          מכתבים קשורים להרצאה

 

מכתב - 1

  

יעל היקרה,                                                   אוקטובר 1955
נפגש בשעה 20:00 ליד הברז מאחורי הקן, נרד בארלוזורוב לכיוון מגורים, ליד הועד הפועל נוכל ללכת יד ביד ואולי אפילו יותר... נא השמידי את הפתק.  ישראל.

 

 

            מכתב - 2

 

למדריכה יעל שלום רב,                                                            דצמבר 1958
הבטחנו לך להכין פעולה לשבוע הבא. האם נוכל לצאת מהקן לבית הקברות המוסלמי
ולעשות מדורה ליד אחד הקברים עם קרטושקס? רותי ח.

 

 

            מכתב - 3

 

אחרי פגישה עם קן ירושלים ת"א 1957 : שלום יעל
תודה על האירוח ועל כך שביתך והוריך הסכימו ששני חברי תנועה יישנו אצלך. .
ההווי בתל אביב כ"כ שונה מירושלים למרות שאנו כולנו באותה תנועת נוער. כן יש הרגשה של חופש של חיים בעיר תוססת ולא בשכונות. נורא נהניתי ללכת לקולנוע אסתר ואח"כ לגלידה ויטמן. אני מזמינה אותך לבוא אלי לירושלים ואשתדל להנעים לך.
נ.ב. הופעת הריקודים של הלהקה שלכם הייתה טובה, את חיבת לרקוד גם בהפועל.
 בברכת חברים נאמנה עלה והגשם פנינה חרוש.  

 

 

מכתב - 4


מכתב גלוי לחברת התנועה המאוחדת

 

אנו חברי תנועות הנוער החלוציות בתל אביב לא יכולים לתת לחידושים הבורגנים להשתלט עלינו. נכון התנועה המאוחדת זה לא השומר הצעיר אך מה את חושבת לעצמך כי להסתובב בחולצת ניילון שקופה זו צורה? ובכלל מאיפה המצאת את אופנת הארנק ועוד בטענה שעליך להחזיק בו מכתבים לחבר שלך, תרמיל גב אנגלי כבר לא מספיק לך? דוקא אנחנו צריכים לשמש דוגמה ואת פוגעת בתנועה שלך ומשפיעה לרעה על הסביבה.
אני מקווה שלא תקבלי סמל גרעין כי את לא ראויה להיות חברת תנועה.
 תמי ד. גרעין צאלה

 

 

מכתב - 5


ליעל  שלום , 1961
כבת קיבוץ הייתה לי חוויה להשתתף במסיבה שעשתה אימך לחברי התזמורת הפילהרמונית לכבוד הפסנתרנית האורחת  ג'ינה באכאואר. זו הפעם הראשונה בשבילי בסוג כזה של אירוע, ואולי בגלל  זה הרגשתי זרה ומסכנה כשאני לובשת את הבגדים שלך כי לי אין כאלה ואת בקורס קצינות ולא יכולת לבוא ולהיות איתי. גם האנגלית שלי מוגבלת ולא יכולתי לדבר הרבה עם האנשים. אבל נהניתי לראות כי כולם אכלו את הממולאים שאימא שלך הכינה וכולם היו מרוצים שהפסנתרנית ניגנה כה יפה והגיעה לישראל.
חסרת לי מאד ואני מודה לך שאת דואגת לי כל כך.